תוכן

יז) ונפרש עתה ענין וא״ו ה״א אלו, איך הם רמוזים לזו״ן בכל מקום, ושמור כלל זה. הנה נתבאר לעיל, כי לעולם הז״א אינו רק ט״ס, כנודע. ונודע, כי מדת המלכות, היא י״ס שלימות, ובהצטרפות הנוקבא עמו, יושלם הוא לי״ס שלימות גמורות עמה, ואז יהיה עשרה עשרה הכף וכו'. אמנם הז״א, אינו רק ט״ס לבד. ונודע, כי מדת המלכות, נגד ד״ס תחתונות תנה״י דז״א, ומאלו ד׳, נמשכת לה גולגלתא, ומוחין שבה. נמצא, כי ד״ס ראשונות שבמלכות יתיחסו אל ז״א, ולא נשאר למלכות רק ו״ס תחתונות שבה, כמנין ה״א, וכשנצטרף הד״ר שבה, עם הט״ס שבו, כי שלו הם כנ״ל, יהיה גימטריא י״ג, כמנין וא״ו. וזה טעם היות ז״א נקרא וא״ו, והנוקבא ה"א.